היום ה84. אחד עשר שבועות.
הלכתי לבדיקת ההליקובקטר, וקניתי לי אוכל במכולת כדי לשבור את הצום. שתי בנות מהכיתה היו שם, והציעו לי לבוא לומר שלום לכיתה. אז הלכתי. ספר דברים, פרק י"ט, ערי מקלט. אחרי קבלת פנים סוערת במיוחד (שרו לי "ושבו בנים לגבולם", לא פחות.) השתלבתי בשיעור, והרגשתי את הצמא חוזר לי לוורידים. הצמא לידע, שהלך ודהה לי, חוזר. אחרי שתי תשובות לשאלות של המורה הכרחתי את עצמי להתרסן, אחרי הכל יש עוד בנות בכיתה. הייתי אולי חמש דקות בכיתה לפני שחזרתי לי הביתה. אבל אלה היו חמש הדקות המשמעותיות היום.
מתברר שיש שורה על הלוח שלא נמחקת אני לא יודעת כמה זמן, ורק הספרות בה מתעדכנות וסופרות את הזמן שאני לא בכיתה. ראיתי את המונה והרגשתי כמו כל התערוכות ההן באמנות המדברות על נעדר-נוכח.
והמקום שלי, עם הכיסא שלא לקחו והשולחן המבולגן כאילו הלכתי רק לרגע, וכבר אחזור ואכניס את הספרים ללוקר ואוציא את הקלמר ומסטיק ומחברת. גם כאן, מתעדכנים דפים בין הספרים. שכנתי לשולחן מכניסה בכל יום דפים חדשים לערימה, מסודרים לפי מקצועות.
והבנות, ששרו לי את השיר הכיתתי המסורתי להבעת שמחה, שיעמום או התלהבות פתאומית. יש מי שיגדירו אותי כטיפוס קריר, כי אני לא מתעקשת לומר לכל אדם שאני מכירה כמה אני אוהבת אותו. אבל באמת שאני אוהבת את כולן שם, כל אחת בנפרד ועוד יותר ככיתה.
מה שקרה היום זה שראיתי את ההיעדרות שלי. אני חושבת שזה מחזה די נדיר, כי אם אני כאן אז אני כאן, ואני כבר לא נעדרת, ואם אני שם אז אני לא רואה שאני נעדרת כאן, אבל אני ראיתי. וזה גרם לי להתייאש ולהתגעגע ולהחליט לחזור הכי מהר שאוכל, ואולי אפילו קצת לפני.
החלק השני של היום כלל את הספר "ביום שהמוזיקה מתה" , שכתב אופיר טושה גפלה. הוא מדבר על עיר שכל תושביה יודעים מתי ימותו, והוא מלא במוזיקה אלטרנטיבית. הגיבורה שם מצמידה לכל אדם שהיא מכירה שיר שמתאים לאופי שלו, והספר מלא באיזכורים של שירים שלא שמעתי מעולם. אז הלכתי ליוטיוב, ובמקביל לקריאה בספר חיפשתי את שמות השירים. שלושה מתוכם לא מצאתי, אבל יש לי רשימת השמעה מכובדת של חמישים שירי רוק אלטרנטיבי.
עוד לא סיימתי את הספר, או לעבור על רשימת ההשמעה אפילו פעם אחת, אבל כבר נדלקתי על השיר If I Had a Picture Of You של להקה בשם להק שחפים. הרעיון בשיר הוא ש
If I had a picture of you, or something to remind me, I wouldn't spent my life just wishing.
ובהפסקה קצרה ביום קצת מוזר, התקשרה הרופאה. תוצאות בדיקת השתן חזרו; יש לי שוב דלקת. עוד שבוע של אנטיביוטיקה לי. כיף!
השבוע השנים עשר (וכמה הייתי רוצה להאמין שהוא האחרון!) מתחיל עם הרבה רוק אלטרנטיבי, מספר ספרים שלא קראתי, הרבה עבודה בהיסטוריה, פרויקט נהדר באמנות ואני מקווה שפחות כאב. אל רשימת המאכלים שלא עושים לי טוב נוספו היום לחמניות וחטיפי אנרגיה מסוג נטורס ואלי. עוד לא הצלחתי לסיים חביתה שלמה, אבל צלחת עם תפוחי אדמה לא היתה לי בעיה לאכול. אולי אני צריכה לצרוך ביצים קשות במקום חביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה