"אין לך יעדים בחופש? איך זה? אני תמיד מציבה לי יעדים."
-כן? כמו מה?
"בחופש של ט' זה היה לעלות ל4 יחידות מתמטיקה. בחופש הקודם היעד היה העבודה בהיסטוריה.."
-והחופש הזה?
"להיות בריאה."
-הממ. כמה ימים את חולה, אמרנו?
235 ימים. כלומר 33 שבועות. שמונה חודשים וקצת.
כלומר הרבה, הרבה יותר מדי.
היום היה יום של אוכל. לא אכלתי המון, אבל אכלתי לאורך כל היום ככה שיש לי לפחות את ההרגשה. עשיתי שום דבר עם עוד קצת כלום, ואז הבסט באה וחגגנו לי יומולדת.ראינו הנסיך הפרסי וסרטון יומולדת עם תמונות מפדחות שלי ואת פרק הסיום של איך פגשתי את אמא ואת כל התמונות שהיא הספיקה להעביר לגלקסי שלה, רק כי התלהבתי שאני מצליחה להשתמש בו. והיא קנתה לי כרית מסג' שהמסג' לא ממש עובד, אבל אפשר לשמוע דרכה מוזיקה וזה ממש מגניב. שיהיה לי להירגע קצת :-)
חגיגות יומולדת זה קטע. כל שנה אני עושה טררם שלם מהיומולדת שלי, ודווקא השנה לא היה לי מצברוח לזה. כל שנה לא עושים יותר מדי בלגן מהיומולדת שלי, ודווקא השנה כן. אני חושבת שחגיגות 18 מתחרות רק בחגיגות של יום ההולדת הראשון בחיים, וגם אז הן מנצחות.
אז מה זה אומר להיות בת 18?
ידיד קצת פילוסוף התקשר ושאל אותי את זה. והתחלתי לדבר על הדברים הרגילים, ופרספקטיבה ושמעכשיו יהיה פער בין האידיאלים למעשה, ואיך מדביקים פער כזה וכל מיני. ואז הוא קטע אותי.
"שמונה עשרה זה אומר שאת צריכה להיות כבר ילדותית. כי אם לא עכשיו אז אבוד לך. תפסיקי לחשוב כבר!"
אז מתברר שאני לא טובה בלא לחשוב. כמו כששאלתי מישהי איך נהיים ספונטנים, והיא צחקה שאני מחפשת מדריך בחמישה שלבים או יותר, אבל האמת היא שכן, זה מה שחיפשתי. אני לא מהבליינים הקלילים האלה. מעולם לא הייתי.
להיות בת 18 זה אומר לקחת אחריות. בשנה האחרונה אמא טפטפה לי את האחריות על עצמי לאט לאט, ועכשיו אני כבר לגמרי אחראית. כמו שאמר הרופא, אם אני לא משתפת את ההורים במסקנות מהשיחה איתו הם לא ידעו שדיברתי עם הרופא. לו אסור כבר להרים אליהם טלפון.
וזה לא כל כך שונה ממקודם, כי גם אז אם לא שיתפתי לא היו יודעים. את הכאבים והבחילות שלי רק אני מרגישה, וכמו שגיליתי לפני כמה ימים - אם אני לא משתפת אנשים חושבים שהכל בסדר. ואז הם יוצאים איתי לאיזו עיר ואני יושבת מול אוכל במסעדה ולא אוכלת, ולי זה נראה נורמלי והם נבהלים פתאום.
להיות בת 18 זה להבין שאת חלק ממשהו שגדול ממך בהרבה, וספק אם אי פעם תביני אותו לעומקו. מערכות אידיאלים שלמות נוצרו סביבך, ואת יכולה רק לשאוף לפעול לפיהן. אבל את עדיין חלק. יש לך את עצמך ואת רגעי הניתוק שלך והחזרה והכיף והמרד, והלהתעצבן כל פעם מחדש על השורה 'ללכת כי כולם הולכים, מה זה בעצם משנה' כי כולם זו לא סיבה והכל משנה ומזה זה השטויות האלה. ללמוד לאזן בין ה'חלק' ל'חלק מ' זה אחד השיעורים הגדולים שעוד מחכים לי.
ואני מחכה לו.
להיות בת 18 זה להתחיל את המיתון. הפער בין מה שאני מצפה מאחרים למה שאני מצפה מעצמי חייב להתחיל לגדול, כי אני לא יכולה להשאיר את הציפיות מאחרים כל כך גבוה, ואחרים הם סיבה גרועה להנמיך את אלה שיש לי מעצמי. להפסיק לשבור עולם כדי לבנות חדש במקומו, ולהתחיל להדביק טפטים, ולנסות לייפות מה שיותר מסביבי.
להיות בת 18 אומר להיות מציאותית. להפסיק להיות דרוכה מכל רגע בה המציאות עלולה להתנפץ בפנים, כי לא חיים ככה, אבל להבין שהיא בהחלט יכולה. להבין שמוות זה חלק מהחיים וגעגוע זה חלק מהחיים ואהבה וביטחון זה חלק מהחיים. לא מצפים לרע, כן מצפים לטוב, וחיים במציאות שפה ולא במין מציאות אלטרנטיבית.
להיות בת 18 זה אומר לשחרר חלומות. אני כבר לא אהיה כל מה שחלמתי להיות, ואני שמחה שזה ככה. אני אוהבת כשהחלומות שלי גדולים ממני, ולא להקטין אותם מראש כך שיתאימו לי לגודל. אבל חלומות לא עומדים בפני עצמם. ולהגשים חלום רק כי חלמתי אותו זו טעות.
להיות בת 18 זה אומר לשחרר אנשים. לא כולם בוחרים בדרך בה אני בחרתי, וזה עצוב וכואב ולגיטימי. לנסות לתקן אנשים זו טעות. להתבאס עליהם זו גם. לאהוב אותם בגלל מי שהם, וגם בגלל מי שהם יכלו להיות, למרות שאלה שני דברים שונים. הרי לא הייתי רוצה שהם יתאימו את החלומות לגודל שלהם..
להיות בת 18 זה לקום כל בוקר ולהבין שאני חיה את החלום. אני בגיל המדויק בו כדאי להיות.
