היום ה78.
אתמול אבא אמר שהוא רוצה להצטרף אלי למרפאה. אז הלכנו לנו שנינו. יצאנו עם תוכנייה עמוסה לימים הקרובים: בדיקות דם ושתן, בדיקת נשיפה כדי לבדוק אם ההליקובקטר המנוול עוד חוגג לי על הקיבה וCT בטני למקרה שהוא לא. היא גם רמזה על קולונסקופיה בשעת הדחק. בררר. באמצע גם בדיקת אי-סבילות ללקטוז שהביאה לי הרופאה השנייה לבקשתי. האחות נכנסה באותו זמן ואמרה שאין עוד תורים לבדיקות הדם מחר. יצאנו מהרופאה ואבא המשיך למזכירה כדי לקבוע לי תור.
"אבל אבא, אפשר לקבוע את זה באינטרנט."
-למה? בואי נקבע עכשיו.
-"נו בוא נלך הביתה.."
-"אני קובעת לך את התור לתשע ועשרים מחר", אמרה המזכירה. "התור האחרון."
וכך נהרס לי רצף של תורות בעשר ועשרים. האחות אמרה לי מעכשיו להקשיב לאבא. טוב.
מהמרפאה לספרייה, מהספרייה למכולת, מהמכולת לדואר, ואז להיפרד מאבא, מהפרידה לבית של המנחה לשעבר להחזיר לה ספרים ומהחזרת הספרים לניגוב הדמעות. משם בכביש המהיר להטבלת המסננת לחליטת תה והביתה! אז זהו. עכשיו אני מפורקת לגמרי. התחלתי אתמול מדיניות של אכילה כל שעה, שנסדקה היום להפליא. לא נורא - מחר היא תיסדק עוד יותר.
עכשיו אני בבית, מחכה לאבא שיחזור ויכין לי מאפינס. החלטתי שמאפינס זה האוכל הכי יעיל בשביל ארוחות קטנות, במיוחד אם מכניסים לו כל מיני אגוזים ושקדים. מחר המחשב הולך להילקח ממני בטרם עת לצורכי עבודה של אבא, ואני אקבל במקום סרט על בובי פישר. יהיה מרתק.
בעוד שעה המחנכת מגיעה לבקר והחדר שלי הפוך ואין לי כוח לסדר אותו. נכון שלא נורא אם יהיה מבולגן? (לא, אבל אני אסדר בכל זאת.)
אתמול אבא אמר שהוא רוצה להצטרף אלי למרפאה. אז הלכנו לנו שנינו. יצאנו עם תוכנייה עמוסה לימים הקרובים: בדיקות דם ושתן, בדיקת נשיפה כדי לבדוק אם ההליקובקטר המנוול עוד חוגג לי על הקיבה וCT בטני למקרה שהוא לא. היא גם רמזה על קולונסקופיה בשעת הדחק. בררר. באמצע גם בדיקת אי-סבילות ללקטוז שהביאה לי הרופאה השנייה לבקשתי. האחות נכנסה באותו זמן ואמרה שאין עוד תורים לבדיקות הדם מחר. יצאנו מהרופאה ואבא המשיך למזכירה כדי לקבוע לי תור.
"אבל אבא, אפשר לקבוע את זה באינטרנט."
-למה? בואי נקבע עכשיו.
-"נו בוא נלך הביתה.."
-"אני קובעת לך את התור לתשע ועשרים מחר", אמרה המזכירה. "התור האחרון."
וכך נהרס לי רצף של תורות בעשר ועשרים. האחות אמרה לי מעכשיו להקשיב לאבא. טוב.
מהמרפאה לספרייה, מהספרייה למכולת, מהמכולת לדואר, ואז להיפרד מאבא, מהפרידה לבית של המנחה לשעבר להחזיר לה ספרים ומהחזרת הספרים לניגוב הדמעות. משם בכביש המהיר להטבלת המסננת לחליטת תה והביתה! אז זהו. עכשיו אני מפורקת לגמרי. התחלתי אתמול מדיניות של אכילה כל שעה, שנסדקה היום להפליא. לא נורא - מחר היא תיסדק עוד יותר.
עכשיו אני בבית, מחכה לאבא שיחזור ויכין לי מאפינס. החלטתי שמאפינס זה האוכל הכי יעיל בשביל ארוחות קטנות, במיוחד אם מכניסים לו כל מיני אגוזים ושקדים. מחר המחשב הולך להילקח ממני בטרם עת לצורכי עבודה של אבא, ואני אקבל במקום סרט על בובי פישר. יהיה מרתק.
בעוד שעה המחנכת מגיעה לבקר והחדר שלי הפוך ואין לי כוח לסדר אותו. נכון שלא נורא אם יהיה מבולגן? (לא, אבל אני אסדר בכל זאת.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה