היום ה79. 

הלכתי לבדיקות, אבל עד שנכנסתי לאחות כבר היה מאוחר מכדי לבדוק הליקופטר. משום מה הרופאה לא העבירה הפנייה לבדיקות דם, ככה שבאתי לשם רק כדי לעשות בדיקת שתן. מעצבן.

זה אומר תור לאחות ביום ראשון, ותור לרופאה ביום חמישי כדי שתעביר הפנייה לבדיקות דם. יכולתי לטלפן, כי ממילא היא תזמין לי את כל הבדיקות, אבל אז לא ימאס לה ממני כמו שאני צריכה שיהיה :) .

כשהמתמטיקאי היה קטן יותר, הוא שנא ללכת לגן. מצד שני הוא גם שנא להמציא כל יום תירוץ חדש, אז הוא חשב על זה קצת והתחיל להתלונן ש'כואב לי כל הגוווף' כל בוקר מחדש. המשפט הזה הפך לאחת מאבני היסוד בבית בשנים שאחר כך, אבל עכשיו אני מזדהה עם התחושה. כל הבטן כואבת. האוזן. העיניים. המרפקים. הברך. ואני לא רוצה להתלונן כדי שהרופאה לא תפתור הכל כהמצאה, אבל אולי אני אזכיר את זה ביום חמישי. 

הכאבים שלי נמצאים אי שם בשמיים, הנשימה מתחילה להציק לי ואני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא. האמת היא שלא בא לי לכתוב כלום. אולי מחר כך.