"הנה כבר החושך מתרחק - השמש מאירה!"
אחרי לילה שכלל בעיקר שכנוע עצמי ("אני ישנה. אני ישנה.) קמתי לרופאה. למרות שבביקורים עם אימא אני מדברת פחות ומצפה שהיא תסביר במקומי את הכאבים, הלכתי איתה היום. גם כי לפעמים יותר כיף סתם ליילל ולצפות מהמבוגרים שיטפלו בבעיות שלך במקומך, וגם בגלל שאין לי מושג מה קרה כשהיינו בגסטרו. פעם קודמת הרופאה שאלה אותי על הקולונסקופיה ומסקנות הרופא ופשוט לא זכרתי שום דבר ממה שהיה שם. אני זוכרת רק שאני לא רוצה לחזור למקום הזה.
אני לא רוצה לחזור לשם, אבל כנראה שזה בדיוק מה שאעשה. כיף לי.

עכשיו מחכים לי העיתונים של שבת, ערימת ירקות שהתנדבתי לקלף ושני קרואסונים שמותר לי לאכול בעוד שבע דקות, עשרים דקות אחרי התרופה המיותרת להפליא.
שבת שלום.