היום ה75,
אני מניחה. למרות שאני מהאנשים שאוהבים להגדיר 'יום' החל מהזמן בו השמש זורחת. אבל אני מוכנה להודות ששתיים וחצי בלילה הוא יום אחר. בעיקר אם זה יחסוך ממני את המראה של השמש הזורחת מעל גג השכן, מראה אותו למדתי לא לאהוב אחרי מספר לילות לבנים של כאב.
יותר מאוחר היום (אתמול? אני אוהבת כששינה מפרידה לי בין הימים, רצוי כזו שמכילה שמונה שעות.) אימא החליטה לקבל את המשפט שנשמע בעברית יותר טוב מבאנגלית, ואמרה שרופאו הטוב ביותר של האדם הוא עצמו. הדבר הקנה לי את התואר 'דוקטור נון' עם התמחות בתחום ה'נורית', וסמכויות נרחבות במה שנוגע לקביעת תור אצל רופאים, שינויים יזומים בתזונה והחופש לחשיבה או מחשיבה על דרכי טיפול אלטרנטיבות שהייתי רוצה לנסות. דוקטור נ. התחילה בעבודה, ודבר ראשון הכריזה על סושי כעל מאכל חיוני לגוף, המתחרה בחשיבותו רק עם רביולי פטריות ואגוזי. בהמשך בדקה דוקטור נ. את בדיקות הדם שעשו לה וגילתה שבדקו לה כל דבר אפשרי בדם. כמובן שהיא עדיין לא מבינה למה לא כתוב בתיק הרפואי שלה את סוג הדם, בין כל הפרטים המיותרים. יש לה תחרות לא רשמית עם ידיד בשאלה 'מי שווה יותר', כשהמדד הוא כמה נדיר סוג הדם שלך. עוד דבר שדוקטור נ. לא מבינה הוא למה היא מדברת על עצמה בגוף שלישי. היא מניחה שזו העייפות שמדברת, אבל אני אפסיק לעשות את זה בכל זאת.
כל הבדיקות תקינות, חוץ משני ערכים שהיו נמוכים מעט והצביעו על שלושת האפשרויות הבאות:
1. יש לי מחלת מעיים כרונית.
2. יש לי צליאק.
3. יש לי פעילות יתר של בלוטת התריס.
בשלב הזה עשיתי משא ומתן עם עצמי בנוגע למה אני מעדיפה שיהיה לי, לא הגעתי למסקנה והחלטתי שמין הסתם לא לזה התכוון המשורר שאמר שאני אחראית לבריאותי. אז את האבחנות הרפואיות אני אשאיר לאלה שלמדו רפואה בזמן שחבריהם לתיכון אמרו 'איכככככס', ואני אתמקד במה שיש ביכולתי לשנות.
אז עברתי לתזונה. גיליתי אתר מעולה שאפשר לבנות בו תפריט יומי, והוא ממליץ על מצרכים שכדאי להוסיף \ להוריד, ומסביר איך לאזן את התפריט. בתור התחלה הזנתי לתוכו את כל מה שאכלתי היום, וכך גיליתי שצרכתי פחות מחצי מהקלוריות שאני צריכה כדי להפסיק לרזות. ואז בניתי את התפריט של שבת וזה נראה יותר טוב- 70 אחוז מכמות הקלוריות. ואז החלטתי להתפרע ובניתי תפריט עמוס ומלא מאכלים (וצמחוני, בלי ששמתי לב). האתר הודיע לי שעל מנת להגיע למשקל היעד שלי עלי לאכול את התפריט הזה במשך 19 חודשים. סיכמתי עם עצמי שאחזור לשם כשיהיה לי תיאבון.
היום אתמול לפני שבע שעות יצאתי להתאוורר בחוץ. הלכתי במשך חצי שעה, ואת הכאבים קיבלתי אחר כך. טיילתי כשהקטנה המסונג'רת להפליא ישנה. אני מעדיפה שהיא לא תדע שאני מסוגלת לקום מהמיטה ולמלא בעצמי את בקבוק המים כשאני צמאה.
לפני תשע שעות חזרה הגדולה מאיקאה. בדרך אימא עדכנה אותה בעובדת היותי אומללה, והיא חזרה עם שני בלוני הליום ענקיים בשבילי.
כשירדתי לשלוש יחידות מתמטיקה הם קנו לי שוקולד יקר. כשהועפתי מתוכנית הגברה בהיסטוריה הם קנו לי בלוני הליום. אני תוהה מה יקנו לי בתמורה לנשירה מבית הספר.
סביר שזו תהיה מתנת-החלמה.
אני מניחה. למרות שאני מהאנשים שאוהבים להגדיר 'יום' החל מהזמן בו השמש זורחת. אבל אני מוכנה להודות ששתיים וחצי בלילה הוא יום אחר. בעיקר אם זה יחסוך ממני את המראה של השמש הזורחת מעל גג השכן, מראה אותו למדתי לא לאהוב אחרי מספר לילות לבנים של כאב.
יותר מאוחר היום (אתמול? אני אוהבת כששינה מפרידה לי בין הימים, רצוי כזו שמכילה שמונה שעות.) אימא החליטה לקבל את המשפט שנשמע בעברית יותר טוב מבאנגלית, ואמרה שרופאו הטוב ביותר של האדם הוא עצמו. הדבר הקנה לי את התואר 'דוקטור נון' עם התמחות בתחום ה'נורית', וסמכויות נרחבות במה שנוגע לקביעת תור אצל רופאים, שינויים יזומים בתזונה והחופש לחשיבה או מחשיבה על דרכי טיפול אלטרנטיבות שהייתי רוצה לנסות. דוקטור נ. התחילה בעבודה, ודבר ראשון הכריזה על סושי כעל מאכל חיוני לגוף, המתחרה בחשיבותו רק עם רביולי פטריות ואגוזי. בהמשך בדקה דוקטור נ. את בדיקות הדם שעשו לה וגילתה שבדקו לה כל דבר אפשרי בדם. כמובן שהיא עדיין לא מבינה למה לא כתוב בתיק הרפואי שלה את סוג הדם, בין כל הפרטים המיותרים. יש לה תחרות לא רשמית עם ידיד בשאלה 'מי שווה יותר', כשהמדד הוא כמה נדיר סוג הדם שלך. עוד דבר שדוקטור נ. לא מבינה הוא למה היא מדברת על עצמה בגוף שלישי. היא מניחה שזו העייפות שמדברת, אבל אני אפסיק לעשות את זה בכל זאת.
כל הבדיקות תקינות, חוץ משני ערכים שהיו נמוכים מעט והצביעו על שלושת האפשרויות הבאות:
1. יש לי מחלת מעיים כרונית.
2. יש לי צליאק.
3. יש לי פעילות יתר של בלוטת התריס.
בשלב הזה עשיתי משא ומתן עם עצמי בנוגע למה אני מעדיפה שיהיה לי, לא הגעתי למסקנה והחלטתי שמין הסתם לא לזה התכוון המשורר שאמר שאני אחראית לבריאותי. אז את האבחנות הרפואיות אני אשאיר לאלה שלמדו רפואה בזמן שחבריהם לתיכון אמרו 'איכככככס', ואני אתמקד במה שיש ביכולתי לשנות.
אז עברתי לתזונה. גיליתי אתר מעולה שאפשר לבנות בו תפריט יומי, והוא ממליץ על מצרכים שכדאי להוסיף \ להוריד, ומסביר איך לאזן את התפריט. בתור התחלה הזנתי לתוכו את כל מה שאכלתי היום, וכך גיליתי שצרכתי פחות מחצי מהקלוריות שאני צריכה כדי להפסיק לרזות. ואז בניתי את התפריט של שבת וזה נראה יותר טוב- 70 אחוז מכמות הקלוריות. ואז החלטתי להתפרע ובניתי תפריט עמוס ומלא מאכלים (וצמחוני, בלי ששמתי לב). האתר הודיע לי שעל מנת להגיע למשקל היעד שלי עלי לאכול את התפריט הזה במשך 19 חודשים. סיכמתי עם עצמי שאחזור לשם כשיהיה לי תיאבון.
לפני תשע שעות חזרה הגדולה מאיקאה. בדרך אימא עדכנה אותה בעובדת היותי אומללה, והיא חזרה עם שני בלוני הליום ענקיים בשבילי.
כשירדתי לשלוש יחידות מתמטיקה הם קנו לי שוקולד יקר. כשהועפתי מתוכנית הגברה בהיסטוריה הם קנו לי בלוני הליום. אני תוהה מה יקנו לי בתמורה לנשירה מבית הספר.
סביר שזו תהיה מתנת-החלמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה