אז מי אני? שמיניסטית די חביבה, שמצאה את עצמה מושבתת בגלל כאבי בטן לא מוסברים. לפתוח על זה בלוג זה רעיון מוזר כל כך, עד שהחלטתי לאמץ אותו.

יום שבת, 23 ביוני 2012

סוף עונת הבגרויות

שבת חברות שקטה מאחורי, ואפשר להסתכל קדימה אל השבוע הבא. בתכנית : 2 בגרויות אחרונות. וזהו.
עשיתי את זה.
הצלחתי תוך כדי הבחילות, הכאבים והחולי להשלים חומר של שמונה חודשים ולגשת לכל המתכונות, לקבל ציוני מגן עוברים (הישג שאני בהחלט רושמת לזכותי ולא לזכות המורים שלי, שבמקרה הטוב עיגלו לי את הציון בעוד שתי נקודות) ולגשת לבגרויות.
האם עברתי את כולן? לא יודעת. אני אצטרך להתאמץ מאד כדי לא לעבור, כי נכון לעכשיו המגן הנמוך ביותר שלי הוא 80.  נשאר עוד המגן בהיסטוריה שיגיע עוד יומיים, אבל יש לי תחושה די טובה.

לפני עוד קביעת תור לגסטרוסקופיה, ולעבור צילום כלשהו עם בליעת בריום כדי להוכיח שאני סתם ממציאה את הבחילות, כמרמז הרופא שלי. קבעתי כבר תור לצילום, אבל הוא יצא על י"ח בתמוז, וצריך צום של 12 שעות לפניו. אז לצום עוד 12 שעות אחרי שצמתי כבר את צום י"ז בתמוז זה סיפור. דחיתי בשבועיים את הבדיקה. ועל זה אמא הגיבה: רגע, חשבת שתצומי בי"ז בתמוז? מה פתאום שתצומי?
אז מתברר שהחיים מתחת ל45 קילו לא כוללים צומות.
בכל מקרה ביום שאחרי הצום מתוכננת מסיבה לי לכבוד סיום הבגרויות. בליעת בריום בהחלט עלולה היתה לפגום במסיבתיות של זה, ככה שיצא טוב.

בימים האחרונים אני אוכלת-שותה בעיקר שייקים של פירות. זו היתה הברקה של אמא, ומיד קנינו בלנדר וניסיתי. הכנת שייקים משלבת בצורה מעולה בין המחסור שלי בסוכרים למחסור שלי באתגרים,  ועכשיו יש לי אתגר קולינרי נחמד להפליא בכל פעם שאני חושבת על קומבינציה לשייק ועל איך לשפר אותה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה