עבר מספר ימים נעלם כלשהו מאז היותי חולה. אני ממשיכה להקפיד לא לספור את הזמן, מאז שעברתי בבכי את סף המאה יום. השבוע היה עמוס נורא מהרגיל:
את השבת ביליתי אצל חברה שלי, אחרי שטיילתי עד אליה ולא רציתי לחזור. אחרי שעשינו הבדלה, ואז עשינו עוד אחת רק עם נר דלוק הפעם, הלכנו למסיבת אירוסין של מדריכה לשעבר. בשבת לבשתי שמלה די מגונדרת שממש לא התאימה לאירוסין, אז לקחתי לה בגדים. עם נעלי העקב הלא מתאימות נאלצתי להסתדר איכשהו..
ביום ראשון נחתי, בשני קפצתי לאולפ לעזור בהכנות וסיימתי בבית של חברה, ובשלישי הלכתי לדבר עם המחנכת והיועצת על חזרה ללימודים, עם בטן או בלעדיה. הן קצת צחקו על זה שאני חושבת שבי"ב יש עוד לימודים, אבל בסוף סיכמנו שאני חוזרת בתנאי שאני מקבלת סיוע נפשי במקביל. אני מאד מאמינה בתנאי הזה, אז קיבלתי אותו. ברביעי נסעתי עם אימא והגדולה לים, וצפינו בעשרות אירופאים שבאו להתחמם קצת בחורף הישראלי. הם הסתובבו, צילמו כל דבר שזז, ועכשיו יש לי תחושה רעה שתמונות שלנו מופיעות במספר חשבונות פייסבוק מעבר לים.
היום הלכתי לגניקולוגית שתבדוק את הציסטה שמצאו לי בשחלה. חזרנו - איך לא - עם תוצאות תקינות לחלוטין, ואפילו נהדרות. יאי!
אני צריכה:
לעבוד על אנגלית
על היסטוריה
על היסטוריה
על היסטוריה
ועל אמנות.
לקנות מצעים חדשים. מיציתי את המבחר שיש בבית, ואני רוצה משהו כיפי. כמו מצעים לבנים עם ציורים שאפשר לקשקש ליהם בטושים מיוחדים. אם יש אולסטר כזה, למה לא טושים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה